בנם של צפורה ויעקב. נולד ביום ט"ז בשבט תשי"א (23.1.1951) בעיר עכו. בן בכור להוריו, ניצולי שואה אשר עלו ארצה במסגרת תנועת "בני עקיבא". אח ליגאל.

יוסף (יוסי) חי את שנותיו הראשונות בעכו, ובהיותו בן שנתיים עברו בני המשפחה לגור במושב השיתופי ניר עציון שבחוף הכרמל, שם גדל והתחנך. למד בבית ספר יסודי ובתיכון באזור מגוריו.

בהגיעו לגיל הגיוס לצה"ל, התנדב לשירות כלוחם בקומנדו הימי בחיל הים, והיה מהראשונים מבין חובשי הכיפה שהתגייסו ליחידה המיוחדת. לאחר שעבר טירונות וקורס מ"כים (מפקדי כיתה), הוצב לשייטת והמשיך את ההכשרה לתפקידו כצוללן. כשבועיים לפני סיום הקורס, עבר ליחידת 707 בחיל הים שעסקה בצלילה הגנתית. הוא הפגין מוטיבציה גבוהה ויכולות פיזיות ומנטליות מצוינות. חרוץ ובעל תושייה, הצליח בביצוע המשימות שהוטלו עליו.

ספורטאי חובב, השתתף בנבחרת חיל הים בכדורעף, שזכתה בגביע צה"ל לשנת 1973. 

בתום שירות החובה, המשיך לשירות קבע עד לשחרורו במאי 1973. 

עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים, בשבת י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973), נקרא לשירות מילואים והשתתף בפעולות עלומות מעבר לקווי האויב, תורם את חלקו בהגנה על המולדת. בתום המלחמה, המשיך לשרת כחצי שנה בבסיס "דפנה" שפעל בחצי האי סיני.

בתום תקופת השירות, החל בלימודי תעשייה וניהול אך כעבור זמן מה החליט כי מקומו בשירות הצבאי והצטרף לשורות הקבע בחיל הים בשנת 1977. מילא שורת תפקידים ביחידה למשימות תת-מימיות ואף השלים לימודי תואר ראשון ושני בגיאוגרפיה. בהמשך יצא לקורס קצינים אותו סיים בהצלחה והשתלב במגוון תפקידי פיקוד ביחידה, בהם סגן מפקד היחידה למשימות תת-מימיות, מפקד בית הספר, ומפקד אמל"ח (אמצעי לחימה), עד לפרישתו לגמלאות מצה"ל בדרגת רב-סרן בשנת 1992. 

לצד בניית קריירה צבאית ענפה, הקים זוגיות אוהבת עם ריפי. השניים נישאו בשנת 1974 והקימו בית שמח ומלא אהבה. במרוצת השנים נולדו להם שלושה ילדים - דריה, נדב ונועה. יוסי היה בן זוג מסור ואב נוכח לילדיו.

עם יציאתו לאזרחות, עסק בעבודות שונות בעיריית חיפה ובהמשך כממונה על מערכת בחינות הבגרות בבית הספר "אורט ביאליק".

לאחר כעשר שנים בתחום הניהול, החליט לשנות כיוון ולהגשים חלום ישן, אז החל לעסוק בתחום האומנות והיצירה, ויצר בכישרון רב מזרקות בסגנון הפנג-שוואי ומגוון עבודות מסגרות ומתכת, תחילה לביתו ובהמשך לפרויקטים גדולים יותר.

יוסי אהב לעזור לחבריו ולילדיו, נכון תמיד לסייע בכל דבר ועניין. אהב את החיים הטובים ונהנה ממנעמי החיים - טיולים לחו"ל, אוכל טוב ושתייה, מקפיד לשמור על קשר הדוק עם חברים שהכיר לאורך השנים.

ברבות השנים הפך לסב גאה לשישה נכדים, והוקיר עד מאוד את הזמן המשותף יחד.

ביולי 2021 אובחנה בגופו מחלה קשה, בה לקה לאחר אימונים וצלילות רבות בנחל הקישון במהלך שירותו הצבאי. במשך כחצי שנה נאבק בגבורה במחלתו, עד אשר תשו כוחותיו. 

יוסף (יוסי) רון נפטר ביום כ"ז בשבט תשפ"ב (29.1.2022). בן שבעים ואחת בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בקריית טבעון. הותיר אחריו אישה, שתי בנות ובן, נכדים, אם ואח.

כתבה אלמנתו: "יוסי שלי, עדיין מרגיש כמו טיול ארוך שיצאת אליו ואתה עשוי להופיע כל רגע בדלת. אתה עוד כאן, עדיין לא הלכת, נדמה לי שביום שאקלוט את הסופיות של העניין... לא רוצה לחשוב על זה. היֵה בטוב, במקום שבו אתה נמצא, אוהבת אותך כאילו אתה פה לידי, שותפי לדרך, לחיים, להכול".

נועה בתו כתבה: "אבא שלי היה מסור למשפחה, עשינו המון דברים יחד, היו לנו המון שיחות וקשה לדבר עליו בזמן עבר. השיחות והעצות שלו ימשיכו להתקיים בלבי לעד. רק החיבוק שלו לא יחזור".